• ישראל נמצאת ברמת סיכון גבוהה של קיטוב חברתי ופוליטי, עם ציון כולל של 7.8 מתוך 10 ("אזהרה אדומה").
• הקיטוב אינו מתבטא רק במחלוקות פוליטיות, אלא גם בירידה באמון בין קבוצות, שחיקת הלגיטימציה ההדדית ופגיעה באמון במוסדות המדינה.
• המדד בוחן ארבעה ממדים מרכזיים: עומק הקיטוב, דה־לגיטימציה בין קבוצות, שחיקת הנורמות הדמוקרטיות וירידת הסף ביחס ללגיטימיות של אלימות פוליטית.
• קווי השבר המרכזיים בחברה הישראלית הם: חילונים–חרדים, קואליציה–אופוזיציה ויהודים–ערבים.
• רוב הציבור (כ־59%) סבור כי האיומים הפנימיים של פילוג ושנאה מסוכנים יותר מהאיומים החיצוניים על המדינה.
• למעלה מ־70% מהנשאלים מייחסים למחנה הפוליטי היריב פגיעה בביטחון המדינה, דבר המעיד על תפיסת היריב כאיום ולא רק כמתחרה פוליטי.
• קיימים פערים משמעותיים בהבנת ערכי הדמוקרטיה, בעיקר סביב האיזון בין שלטון הרוב לבין שמירה על זכויות ומנגנוני פיקוח.
• ניכרת עלייה בעמדות של הדרה חברתית ופוליטית, כאשר חלק מהציבור מביע העדפה לצמצום נוכחותן של קבוצות יריבות במרחב הציבורי.
• שנת בחירות עלולה להוות גורם מחמיר לקיטוב באמצעות הגברת מתחים, קמפיינים שליליים וערעור האמון בתוצאות הבחירות.
• לצד הסיכונים, הדוח מצביע גם על גורמי חוסן: רוב הציבור עדיין תומך בפשרות, בשיתוף פעולה בין קבוצות שונות ובדחיית אלימות פוליטית.
מסקנה:
הדוח מתריע כי ישראל נמצאת בשלב מתקדם של קיטוב חברתי ופוליטי, העלול להחריף בעת משבר. עם זאת, קיימים עדיין מנגנונים חברתיים ודמוקרטיים שיכולים לחזק את הלכידות ולצמצם את הסיכון להסלמה.
לצפיה במצגת מכנס אוניברסיטת תל אביב