ממצאים מרכזיים מהמחקר:
- משבר אמון חמור במוסדות המדינה – הציבור הישראלי רוחש אמון נמוך מאוד לממשלה ולכנסת, כאשר מעל למחצית מהמשיבים ציינו כי אינם סומכים עליהם כלל.
- צה"ל כגוף היחיד עם אמון גבוה (יחסית) – צה"ל נותר המוסד היחיד בישראל שזוכה לרמות אמון גבוהות יחסית, אולם רק עם כ-50% מהציבור שמביעים בו אמון גבוה.
- קונצנזוס לעומת מחלוקת – קיימת תמימות דעים גבוהה יחסית לגבי מוסדות מסוימים, כמו הכנסת (אמון נמוך) וצה"ל (אמון גבוה יחסית). לעומת זאת, מוסדות כמו הממשלה והפרקליטות מעוררים מחלוקת חריפה בין חלקי הציבור.
- פערי אמון בין קבוצות אוכלוסייה – יהודים נוטים לתת אמון גבוה יותר בצה"ל, במשטרה ובממשלה, בעוד הציבור הערבי מביע אמון נמוך מאוד במוסדות אלה. לעומת זאת, ההבדלים בין יהודים לערבים בנוגע לאמון בתקשורת ובפרקליטות קטנים יחסית.
- הקיטוב הפוליטי מחמיר – הפערים באמון בין תומכי הממשלה הנוכחית לבין תומכי האופוזיציה הם מהגדולים שנמדדו עד כה, כאשר האמון בראש הממשלה נתניהו, שר המשפטים לוין והיועצת המשפטית לממשלה נמצא בשיא השסע הפוליטי.
- סכנת איבוד האמון כמנגנון שליטה – המשבר המתמשך באמון הציבורי עלול לפגוע ביכולת המדינה למשול, שכן כאשר הציבור אינו מאמין במוסדות המדינה, ההיענות לכללים ולחוקים עלולה להיחלש, והלגיטימציה של ההנהגה להנהיג נתפסת כמעורערת.